פרשת אמור - שבת ומועדים
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור פרשתנו עוסקת בין היתר בפרשת המועדות- מקראי קודש. עיקרן של המועדות הם כמובן החגים המתפרסים על פני תאריכים שונים בלוח השנה.
אך הפרשה פותחת דווקא בעניינה של השבת ולכן בקידוש אנו אומרים 'תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים'.
בבואנו לערוך השוואה בין השבת למועדים אנו מבחינים בהבדלים עקרוניים ומהותיים ביניהם. ניתן לומר כי לאחר עיון קצר בעולם ההלכה נוכל לזכות גם להארה רעיונית גדולה בעולם המחשבה.
ההבדלים הבולטים בין שבת ליו"ט הם:
א.חומרת העבירה והעונש – שבת חיוב סקילה , ויו"ט חיוב מלקות. המחלל שבת הרי הוא כמומר לכל התורה כולה, מה שאין כן במחלל יו"ט.
ב. אוכל נפש - נאסר בשבת אך הותר ביו"ט (ועיין רמב"ן בפרשתנו שביאר כי בעוד שביחס לשבת נכתב תמיד 'לא תעשה כל מלאכה' הרי שביחס ליו"ט נכתב תמיד 'כל מלאכת עבודה' היינו לאסור רק מלאכת עמל טורח ויגיעה אך לא מלאכת הנאה ועונג כמלאכת אוכל נפש).
ג. מצוות השמחה - מיוחדת היא ליו"ט ולא לשבת (נפק"מ גם לדיני אבילות ואכמ"ל)
אך השוני המהותי ביותר (ולדעתי כאן גם טמון המפתח לכל שאר ההבדלים) הוא בכך ששבת "קביעא וקיימא" ואילו את הזמנים עם ישראל קובע. השבת קבועה מששת ימי בראשית ואין ישראל מעורבים בקביעתה. ואילו ימים טובים תלויים בקביעות החודש ועיבור השנה של ישראל. לפיכך בברכות השבת אנו אומרים 'מקדש השבת' בלבד ואין אנו מזכירים בהם את ישראל. לעומת זאת המועדים התלויים בישראל משום שהם קובעים את הזמנים, הברכה בהם 'מקדש ישראל והזמנים', ישראל הם המקדשים את הזמנים.
מהו סוד העניין?
שבת יום מנוחה?? שבת יום אמונה!!
יש הטועים לחשוב כי עיקרו של יום השבת הוא יום מנוחה, יום שנועד לטובתו של האדם העמל והיגע בכל ששת ימי בראשית. יום הנושא אופי סוציאליסטי, דאגה לרווחת העמל. אך אין הדבר כך. כמובן, השבת היא גם יום מנוחה, יום נפלא מעין כמותו, אך זהו רק "בונוס". אך באמת השבת הוא יום של אמונה, יום של הכרזה והצהרה של שומר השבת: "אני מאמין ומודיע שאין העולם קדמון, יש בורא לעולם שברא עולמו בששה ימים ושבת ביום השביעי. 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש'.
לפיכך המדד הקובע להגדרת המלאכות האסורות בשבת אינו תלוי כלל בטורח הנלווה אליהם, אלא בכך שהם מלאכות יצירה. כשם שריבונו של עולם יצר עולם בששה ימים וביום השביעי שבת מיצירה, כך אנו נשבות מכל מלאכת יצירה ובכלל זה גם מלאכת אוכל נפש.
לכן חמור כל כך עוון ועונש מחלל השבת והוא נחשב ככופר ומומר ודומה ממש לעובד עבודה זרה. שהרי בכך הוא נותן פתח לכופרים בבריאת העולם והוא שותף למכחישים את מציאות ה' ואת השגחתו.
מובן אם כן כי ביחס לקביעות השבת אין ישראל שותפים. ריבונו של עולם הוא זה שקבע את יום השבת, ברכו וקדשו, ותפקידנו הוא לעמוד ולהעיד על כך- 'שבת קביעא וקיימא'.
ימים טובים – מפגש הרעיה והדוד
יום טוב לעומת זו, כשמו כן הוא – יום טוב. עיקרו נועד לציין את הקשר המיוחד בין כנסת ישראל לריבונו של עולם, בין הדוד לרעיה. החגים קשורים קשר בל ינתק בהיסטוריה של עם ישראל, ובעצם במפגשים המשותפים שהיו לעם ישראל עם ריבונו של עולם: יציאת מצרים, מתן תורה, בסוכות הושבתי, וכו'. אלו ימים שכנסת ישראל וריבונו של עולם, הרעיה והדוד, שבים ונפגשים, שבים ונזכרים בימים הטובים בהם נפגשו וחגגו בעבר.
משל למה הדבר דומה: לבני זוג אשר ביום השנה לנישואיהם לוקחים הם יום חופש מהעבודה, וביום זה הם שבים ומתבוננים בהנאה ובגעגועים באלבומי החתונה שלהם, או הולכים הם שוב לאותם מקומות בהם צעדו את צעדיהם הראשונים.
כך נוהגים ישראל בחגים ובמועדים. בזמן שבית מקדש היה קיים עולים לרגל שמחים וחוגגים את הימים האלו, ואף בזמן הזה אנו עושים מעשים המזכירים לנו את הימים בהם זכינו לפגוש את ריבונו של עולם. (אוכלים מצות, יושבים בסוכה, וכדומה)
מכיוון שימים הטובים הללו אמורים להיות בחינת נישואי חתן וכלה, לפיכך כמובן אנו שותפים מלאים בקביעות המועדים. וכשם שאין החתן קובע את יום הכלולות אלא בהתייעצות ולאחר הסכמתה של הכלה, אף המועדים כולם גם הם תלויים בהסכמתם ובנכונותם של ישראל. ישראל הם הקובעים את הזמנים – 'מקדש ישראל והזמנים'. שלא כמו בשבת הקבועה מראש, כאן אנו שותפים מלאים.
מסתבר כי גם איסור המלאכה שביום טוב נועד בעיקרו על מנת שנוכל להפנות את כל האנרגיה והמשאבים להתפנות להרבות שמחה, ולכן מלאכות שאינן של טורח אלא אדרבא מוסיפות הנאה כמו 'אוכל נפש' הותרו למען תגדל חווית שמחת החג.
עבד, בן, ובן זוג
ניתן לראות בהבדל שבין שבת ליום טוב שני דרכים ושני מסלולים, בעבודת ה'. כאמור, בשבת אנו שומרים את היום שריבונו של עולם קבע לנו, בחינת עבד העושה את ציווי אדונו ובדרגה גבוהה יותר כבן העושה רצון אביו – אם כבנים, אם כעבדים.
אכן ביום טוב אנו מתעלים כעין דרגת בן זוג, כנסת ישראל וריבונו של עולם, הרעיה והדוד. אנו שותפים מלאים.
עלינו לדעת, כי גם אם לא נוח לנו, גם אם קשה לנו, עדיין צריך אנו לקיים את ציווי הבורא – וכאמור זוהי בחינת השבת. אכן גם במצב זה יכולים אנו להתעלות לדרגת בן העושה רצון אביו ובדרגה גבוהה יותר אף לשמוח ולהנות בכך (כדוגמת השבת אשר כולנו כל כך שמחים אוהבים ונהנים ממנה). אך ישנה דרגה נעלה ממנה בה האדם העובד את ה' חש תחושת רוממות נשגבת ומרגיש כי הוא שותף עם ריבונו של עולם, הוא חלק בלתי נפרד מכנסת ישראל, ועבודת ה' עבורו היא בחינת יום טוב. הזוכים לכך כל עבודת ה' שלהם מלווה בשמחה כשמחת יום טוב ובתחושה של אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.
יהי רצון שנזכה.
