שאלת השבוע - קבלת תרומה לבית כנסת ממומר

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

א) בוגר הישיבה הרב אילן סעדה רב המועצה האזורית גזר, הוא גם רבו של הישוב רמות מאיר. תושבים בישוב אינם שומרים תורה ומצוות ומחללים שבת בפרהסיא אבל באים לבית הכנסת. אחד התושבים רוצה לתרום תרומה גדולה לבית הכנסת ונשאלת השאלה האם ניתן לקבל ממנו את תרומה זו?

ב) האם הדין באדם הנשוי לגויה?

ג) הרב יהודה קופרמן זצ"ל ייסד לפני שנים רבות את מכללה – ירושלים לבנות, בשלב מסוים רצה הרב קופרמן לבנות בית כנסת במכללה, וסיפר על תכניותיו לבנות. אחת הבנות סיפרה לאביה המשמש כרב קהילה רפורמית בארה"ב על תכניתו של הרב קופרמן. הרב הרפורמי התקשר לרב קופרמן והציע לו שבית הכנסת יתרום את סכום הכסף הנדרש לבניין בית הכנסת.

הרב קופרמן פנה לרב עובדיה יוסף זצ"ל בשאלה- האם רשאי לקבל את תרומת הרפורמים לבניין בית הכנסת? והאם ישתנה הדין במידה ויבקשו הרפורמים להנציח את תרומתם בשלט שיתלה בתוך בית הכנסת?

הדיון בשאלה זו מתחיל מדברי תוספות במסכתנו (ח, א): הגמ' (ח, ב) אמרה שעל אף שאסור לקבל צדקה מן הנכרי, משום שלום מלכות ניתן לקבל ממנו (וחלקם לעניי נוכרים). ומקשים על כך תוס' (ד"ה יתיב) מהגמ' בערכין (ו, ב) שאומרת שקיבלו נדבה מגוי שתרם נרות לתאורת בית הכנסת- על אף ששם מדובר היה באדם פרטי ולא במלכות, ואם כן לא שייך הטעם של 'שלום מלכות'?

ומשיבים תוס':

"התם טעמא משום דהוו כמו קרבן ואמרינן (נזיר סב.) איש איש לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל".

משיבים תוס', שנדבה לבית הכנסת ניתן לקבל מן הגוי, מפני שנדבה לבית הכנסת הרי היא כקרבן, וקרבן ניתן לקבל מגוי, כפי שדורשים חז"ל בגמ' בנדרים מפסוק.

לאור הקבלתם של תוספות בין נדבה לבית הכנסת ליכולת להביא קרבן, נראה שלא ניתן יהיה לקבל נדבה לבית כנסת ממומר, מפני שהגמ' בערובין סט, ב דורשת מהפסוק "אדם כי יקריב מכם" (ויקרא א, א) שלא ניתן לקבל קרבן מן המומר:

"דתניא: מכם ולא כולכם, פרט למומר".

אולם עתה עלינו לברר: א) ראשית מהי הגדרת מומר? האם יהיה הבדל בין מומר לתאבון למומר להכעיס? האם גדרי המומר בשאלתנו זהים לגדרי המומר המופיעים בהלכות יין נסך, או שמא הגדר הוא אחר?

ב) האם המשוואה בין קרבנות לבית הכנסת ממנה שהובילו למסקנה ביחס למומר, נכונה?

תשובה:

ראשית כל, עלינו לשוב ולהדגיש שאיננו עוסקים בצדקה הניתנת לעניים, משום שבזה פשוט הדבר שניתן לקבל ממומר- שהרי שתי הסברות שמכוחם נאסרה קבלת צדקה מגוי- חילול ה', והחשש מהרבית זכויותיו, אינן שייכות לגבי מומר

כל מה שאנו דנים היינו ביחס לנתינה לבית כנסת- המוגדרת כקרבן, לדברי תוס'.

הרמ"א (הל' בית כנסת סי' קנד) כותב:

"מומר עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבית הכנסת, אסור להדליקו".

מקורם של דברי הרמ"א מדבריכ תוס' הנ"ל.

הרמ"א שב על דבריו גם בהלכות צדקה (סי' רנד, ב):

"וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה, אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת, מקבלים מהם (בית יוסף... וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א). אבל לא מן המומר (ג"ז שם).

וכותב שם הש"ך על דבריו (ס"ק ה):

"ובתשובת מבי"ט ח"ב סימן רי"ד דף קע"ד נראה שמקבלין מן המומר שכתב שם אף על גב דאמרינן 'אדם כי יקריב מכם'- להוציא את המומר היינו בקרבן ודמי ליה אבל בהקדש לעניים או הקדש בית לבית הכנסת כנדון דידן מקבלין כו' וע"ש

מציין הש"ך לתשובתו של המבי"ט ממנה מבואר שאמנם קרבן אין לקבל ממומר כפי שעולה מהגמ' בערובין, אולם תרומה לבית הכנסת ניתן לקבל כצדקה. דנו האחרונים האם הרמ"א חולק על המבי"ט:

א) יש שהבינו שהם חולקים- המבי"ט התיר באופן גורף לקבל תרומה ממומר לבית הכנסת, ולעומתו הרמ"א אסר בכל מקרה. הרמ"א התבסס על דברי תוס' שציינו כמקור לקבלת נדבת נכרי לבית הכנסת את היכולת לקבל ממנו קרבן, ואילו המבי"ט סבר שאין השוואה מוחלטת בין נדבת קרבן לנדבה לבית הכנסת, ותוס' ציינו ליכולת להביא קרבן כדוגמא (למקום בו מקבלים את תרומת הנכרי) בלבד.

יתירה מזאת, מקורו של המבי"ט הוא מהגמ' בבא בתרא (ד, א) שם שואלת הגמ':

"ובבא בר בוטא היכי עבד הכי [כיצד השיא עצה להורדוס לבנות את בית המקדש]?.. איבעית אימא: שאני עבדא, דאיחייב במצות. ואיבעית אימא: שאני בית המקדש, דאי לא מלכות לא מתבני".

מבואר מתירוצה הראשון של הגמ' שניתן לקבל תרומה לבנין המקדש מכל אדם מישראל (או אפילו מעבד) אפילו אם אינו הולך בדרך הישר- מומר כהורדוס, וכדברי המבי"ט [ובדעת הרמ"א ניתן לומר שסבר שנחלקו בשאלה זו תירוצי הגמ', והלכה כתירוץ האחרון].

ב) לעומת זאת יש שרצו לומר שלא נחלקו- המבי"ט שהתיר לקבל מן המומר נדבה, דיבר על נדבה של כסף, והרמ"א לעומתו מדבר על נדבה של חפץ.

בהסבר ההבדל בין נדבת כסף לנדבת חפץ מצינו מספר הסברים:

1) שינוי השם- בתרומת חפץ, ישתמשו באותו חפץ שתרם המומר בבית הכנסת, בעוד שבתרומת הכסף לא ישתמשו בכסף עצמו אותו תרם המומר בבית הכנסת, אלא יקנו בו דברים שבהם ישתמשו בבית הכנסת, ישנו 'שינוי השם'- אין החפץ שתרם המומר נמצא בבית הכנסת.

2) 'שמו עליו'- ב'חפץ' שמו של המומר עליו ('חפצו של פלוני המומר'), בכסף 'אין שמו עליו'.

3) עומד לעצמו/נבלע באחרים- תרומה של כסף נבלעת בתרומות נוספות, בעוד שתרומה של חפץ עומדת לעצמה (תורם דבר מסויים בשלמותו). נפ"מ מהסבר זה תהיה במידה והתרומה הכספית מכסה את כל העלות של בית הכנסת ואינה נבלעת עם תרומות אחרות

4) דמיון לקרבן- חפץ דומה לקרבן (שהוא מקור האיסור של נדבת מומר), כסף אינו דומה לקרבן, ועל כן לא נאסרה קבלתו.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר ז, כב) השיב לרב קופרמן שעקרונית ניתן לקבל מהרפורמים את הכסף- משום שלדברי המבי"ט מותר לקחתו, ואף בדעת הרמ"א ניתן לומר שלא חלק על המבי"ט וגם הוא מודה שכסף עבור בית הכנסת ניתן לקבל גם ממומר.

מי נכלל בגדר מומר? האם החילונים היום מוגדרים כמומרים? המשנה ברורה (קנד ס"ק מח) כותב:

"והוא הדין ממומר לחלל שבת בפרהסיא או מומר להכעיס אפילו באחד משאר עבירות שאין מקבלין מהן קרבן אין מקבלין מהן דבר לבית הכנסת".

לדבריו בכלל מומר נכללים- אדם המחלל שבת בפרהסיא, או מומר להכעיס לעבירה אחרת.

לאור דבריו נשוב לשאלה הראשונה ששאלנו- האם מותר לקבל תרומה ממחלל שבת לבית כנסת- לדברי הרמ"א האוסר לקבל ממומר תרומה לבית כנסת, בצירוף המשנה ברורה שהגדיר מחלל שבת כמומר יהיה אסור לקבל את התרומה מאותו אדם שמחלל שבת.

אולם, על פי חשבונו של הרב עובדיה שצירף את דברי המבי"ט עם האפשרות שגם הרמ"א עצמו אינו חולק בזה על דבריו ניתן יהיה לקבל את תרומתו של אותו אדם.

יתכן שבמקום בו גם עלולה להיווצר ח"ו שנאה וטינה נצדד להקל ולקבל כדברי הרב עובדיה.

הבדלה בין מומר לעניין יין נסך למומר לענין צדקה- אומר הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל:

"מומר המובא בשו"ע דאסור לקבל ממנו היינו בנשתמד או בנושא אשה גויה, אבל מומר לחלל שבת נוהגים להקל בזמננו הן לעניין צדקה בבית הכנסת והן לעניין לשבת עליו שבעה באבלות".

מה ההסבר לחלוקה זו- בהלכות יין נסך דין המומר נובע מדין הגוי- כשם שלגוי נאסר כך למומר-מקבל הוא את דיני הגוי, ולכן עלינו לבחון האם דומה הוא לגוי או לא- ועל פי זה נקבעו גדרי המומר הנ"ל.

אולם איסור קבלת התרומה לבית כנסת ממומר אינו נובע מדמיונו אל הגוי, שהרי מהגוי מקבלים אנו תרומה לבית הכנסת. כאן, שורשו של הדין הוא שמי שמורד בה' לא יכול להיות שותף בהקרבת קרבן ובבנין בית לשמו.

ולכן, גם מי שמחלל שבת אך לא עושה זאת מתוך רצון למרוד בהקב"ה- כרבים ממחללי השבת בדורנו, יכול להיות שותף לבנין בית הכנסת ואינו מוגדר כמומר לענין זה.

אולם לאור זה חידש הרב אלישיב שהעושה מעשה קיצוני כל כך כנשיאת גויה, מעשה המבטא מרידה חריפה בה'- הוא נחשב מומר לענין זה, וממנו אין לקבל תרומה לבית הכנסת.

הרב אברהם אבידן (היה מראשי הישיבה בעבר) שאל את הרב אלישיב מה יהיה דין אנשים המפרסמים בריש - גלי דברים נגד ה'? והשיבו הרב אלישיב שהם ודאי נכללים בגדר 'מורד' ואסור לקבל מהם תרומה לבנין בית הכנסת

הרב אבידן רצה לומר שגם רפורמים מוגדרים כמורדים, ועל כן לדברי הרב אלישיב לא ניתן יהיה לקבל תרומה מהרפורמים לבנין בית הכנסת (שלא כפסקו של הרב עובדיה הנ"ל).

כאשר שמו של התורם מונצח בבית הכנסת- כאמור הרב עובדיה התיר מעיקר הדין ליטול תרומה מהרפורמים לבניית בית הכנסת, אולם סייג את התרו:

"אולם מאחר שכתב מעכ"ת בשאלתו: "כי ידוע לנו מראש כי כל בית כנסת אשר ישתתף במבצע ההתרמה להקמת בית הכנסת של המוסד, ידרוש מאתנו לרשום את שמו של בית הכנסת התורם, חרות על שיש במקום בולט ליד הכניסה לבהכ"נ של המוסד, כאחד התורמים", דבר זה נראה לי שהוא חמור ביותר. כי הנה ידוע מה שגאוני עולם בדורות הקודמים יצאו באיסור חמור נגד הריפורמים, ונגד בתי הכנסת שלהם אשר נבנו בחיקוי הכנסיות של הנוצרים, ודימו אותם הגאונים לבתי עבודה זרה שאסור להכנס לתוכם. וכמ"ש הגאון המהר"ם שיק בתשובה (חאו"ח סימן עא, וסימן שה והלאה). וביתר שאת הפליג הגאון מחנה חיים בתשובה (חיו"ד ח"ג סימן ל), והמליץ על בתי הכנסת של קהל הריפורמים, מה שאמר רבי טרפון (בשבת קטז א): "שאם יבאו לידי ספרי מינים, שורף אני אותם עם האזכרות שבהם, ואפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רודף אחריו להכישו, נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהם של אלו, שהללו אינם מכירים וכופרים, והללו מכירים וכופרים". וכיו"ב פסק הרמב"ם (בפרק ו' מהל' יסודי התורה ה"ח): "אפיקורוס ישראל שכתב ס"ת שורפים אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת ה', ולכן מצוה לשורפו ולבערו מן העולם כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולא למעשיהם". וא"כ איך יעלה על הדעת להתיר לחרות שמות בתי הכנסת של הריפורמים בעט ברזל ועופרת, ולהשאיר להם שם עולם שלא יכרת, ולחלוק להם כבוד בשערי מקום מקדש מעט שלנו, והרי ידוע שפרנסיהם ורבניהם השחיתו התעיבו לאין קץ, וחיללו כל קודש, והתירו עריות בפרהסיא בטקסי נישואי תערובת, עם הופעת כומרים נוצריים בטקסי הנישואין הנ"ל".

ועל כן למעשה בגלל דרישת התורמים להנציח את תרומתם בבית הכנסת, אסר הרב עובדיה לקבל את התרומה מידיהם.

גוי הרוצה שינציחו את תרומתו- מה הדין בגוי שרוצה לרשום את שמו? אומר המהר"ם שיק:

"מכ"מ גנאי הדבר שיהיה שמו רשום...

ואם בכל זאת הכריחו לעשות כן יעשו זאת בפנקס הקהל להיות לזיכרון.

אולם בספר שערי צדק מדייק לא כך מיו"ד סי' רנט שם דין האם ניתן לשנות צדקה מיעוד אחד לשני ומשיב שמותר בתנאי שהשתכח שמו של הגוי. ומה נכלל בהשתכח שמו הגדול- שהיה שמו רשום ולא דהה. מתוך הדברים ניתן ללמוד שכן ניתן לרשום את שמו של הגוי..

נסכם: א) נטילת כסף מחילוני מחלל שבת- לפי הרמ"א בצירוף המשנ"ב התשובה תהיה אסור. לעומת זאת לפי הרב אלישיב יהיה מותר, וכן לפי הרב עובדיה יותר גם כן- מסיבתו הוא. אלא אם כן יבקש המומר לתלות שלט המפרסם את שמם ואת התרומה שנתנו.

ב) ביחס לנשא גויה- לפי המשנה ברורה יהיה אסור לקבל מנושא גויה, וכן על פי הרב אלישיב, אולם על פי הרב עובדיה יהיה מותר.

ג) לגבי בית הכנסת הרפורמי יהיה הדין זהה לנאמר לגבי אדם הנושא גויה.