תרומות על הבאר
(29 מרץ 2024) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין -

חזרה למאמרי המעין

עוד בענין פרדוכסים בהלכה*

עוד בענין פרדוכסים בהלכה*

אבקש להציג לפני קוראי 'המעין' עוד כמה 'פרדוכסים הלכתיים' שמצאתי:

א. מנחת חינוך מצוה ד אות טו (מהדורת מכון ירושלים) בענין כשרות עדים לעדות החודש:

המנ"ח הסתפק "אם ביום שלושים של אדר באו עדים כשרים שראו את החודש כדי לקדשו היום, ובאו עדים שנולדו י"ג שנה קודם, בר"ח ניסן, ועתה בר"ח ניסן נעשו גדולים, ומזימין את העדים הכשרים, או שפוסלין אותם באיזה עבירה שראו היום שעשו העדים הכשרים, האיך לדון בדין זה? אם לא יקבלו בית דין את העדים הכשרים מטעם זה כיון דאיכא עדים שפוסלין אותם, הא אם לא יקדשו א"כ היום עוד אדר ולא ניסן, ולא נעשו הפוסלין גדולים, וקטנים אינם יכולים לפסול עדים, ואם כן עוברים על המצוה שיש כאן עתה עדים כשרים ואין מקבלין אותם. ואם יקבלו בי"ד העדים ויקדשו החודש, א"כ המזימין והפוסלין נעשו גדולים למפרע ואיפסלו להו הכשרים וקידשו על פי עדים פסולים, והיאך יקבלו אותם בית דין שיודעים דשלא כדין יקדשו, דהם עדים פסולים, נהי דבדיעבד מקודש, מ"מ היאך יעשו לכתחילה לקדש ע"י פסולים. ואם באמת לא יקדשו, דהעדים פסולים, הלא כיון שלא יקדשו אינם פסולים, והמזימין קטנים, והמעידים כשרים לכל עדות שבתורה. והיאך לדיינוה דייני להאי דינא"?

ב. וכעין זה הסתפק ביחס לכשרות גט שנכתב בשבת (מצוה לב מוסך השבת אות לד):

"גט שהיה נכתב שלא לשמה, ובשבת העביר עליו קולמוס לשמה במזיד, היאך הדין? והנה בכתב גט במזיד בשבת הוי מומר ואינו גט, אך כאן אם נאמר דאינו גט דהוא מומר, באמת אם אינו גט לא חילל שבת כלל דכתב על כתב שרי בשבת, רק מחמת מתקן, ואם אינו גט לא הוי מתקן, א"כ לא הוי מומר והגט כשר. אך אם הגט כשר שוב הוי ליה מומר ופסול, וזה תלוי בזה. והיאך לידייני להאי דינא? אם הגט כשר פסול משום מומר, ואם נאמר דפסול מחמת מומר אם כן לא הוי מומר, דלא חילל שבת. וצ"ע".

ג. במצוה ב (אות טז) הסתפק בענין הטפת דם ברית במילה:

"אם עבר במזיד ומל שלא בזמנו בשבת, לדעת הרמב"ם בשוחט בשבת במזיד דהוי מומר, א"כ הכא נמי נעשה מומר, ומומר שמל מבואר בשו"ע דהוי כגוי וצריך להטיף דם ברית. אך אם נימא כיון דצריך להטיף דם ברית לא הוי מתקן, א"כ לא הוי מומר, דלא חילל שבת כלל. א"כ צ"ע הדין כאן, אם נאמר דצריך להטיף דם ברית א"כ לא הוי מומר כלל ומילתו כשרה ואין צריך להטיף, ואם נאמר דמילתו כשרה ואין צריך להטיף דם ברית, הדר הוי ליה מומר וצריך להטיף, ובאמת כיון דצריך להטיף א"כ מילתו כשרה, ותלוי זה בזה, ותרתי דסתרי אהדדי. וצ"ע".

ד. בשו"ת מנחם משיב (סימן א) הביא פרדוכס הלכתי בשם הגאון ר' חיים ברלין זצ"ל שהתפרסם בקובץ 'יגדיל תורה':

"במגרש אשתו על תנאי מעכשיו ולאחר ל' יום, שבמשך ל' יום הללו אם תיזהר מלאכול דבר איסור יהא גט, ואם תטעם שום דבר איסור לא יהא גט. ובתוך ל' יום נדרה על ככר בקונם, והפר לה בעלה, ואכלה הככר על פי הפרתו, אם מגורשת או לא. אי נימא דמגורשת למפרע, ממילא לא הוי הפרתו הפרה ושוב אכלה דבר איסור ואינה מגורשת, ואי נימא דאינה מגורשת שוב הפרתו הוי הפרה, וממילא אכלה דבר היתר, ושוב ממילא מגורשת" (ועיין שם במה שדן בזה, ובפרדוכסים הלכתיים נוספים שהביא שם).

ה. בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קמא, שבט תשס"ט, עמוד קנ) הסתפק הרב יואב רוזנטל בראובן שגירש את אשתו על מנת שתינשא לשמעון, והלכה האשה ונישאת ללוי, ואח"כ עזבה את לוי בלא גט ונישאה לשמעון, היכי לידייני דייני להאי דינא, דעל ידי שנישאה בסוף לשמעון התקיים התנאי והיא מגורשת למפרע מראובן, ואם כן נמצא שקידושי לוי תופסים בה, וממילא מתבטלים הנישואין דשמעון (דהרי לא נתגרשה מלוי), ואם כן התנאי לא התקיים ולא תפסי קידושי לוי ותפסי קידושי שמעון, וחוזר חלילה.

מאיר בראלי



* בעקבות מאמרו המעניין של הרב מיכאל אברהם ('המעין' תשרי תשע"א [נא, א] עמ' 56-60) 'פרדוכס ואנטי-פרדוכס בהכרעת ההלכה'. [קיימים פרדוכסים הלכתיים נוספים. וע"ע בשער התשיעי של ספרו של הרב מיכאל אברהם 'שתי עגלות וכדור פורח'. העורך.]